פסק-דין בתיק ת"א 9448-07

כללי

1.         תביעה להשבת כספים שנמסרו לנתבע בעקבות מצג שווא שהציג לפיו יש ביכולתו לגרום לזכיית התובע במכרז שיפורסם על ידי רשות נמל חיפה ולרכוש כלי רכב במחיר הזדמנותי. לאחר הגשת התובענה ניתק הנתבע קשר עם פרקליטו, לא התייצב לישיבת ההוכחות שנקבעה (כפי הנראה נעלמו עקבותיו) וממילא לא הביא ראיות. נסיון בא כוחו לקעקע את גרסת התובע ועדיו, לא צלח.

2.         התובע (להלן: סמניה) הגיש נגד הנתבע (להלן: ביטון) כתב תביעה בסדר דין מקוצר להשבת סך של 226,000 ש"ח שמסר לאחרון, לטענתו, במסגרת עסקת רכישת שני כלי רכב יוקרתיים שנמכרו לו, כביכול, לאחר זכייתו במכרז שפורסם על ידי רשות הנמלים.

כתב התביעה

3.         על פי הנטען בכתב התביעה, בתקופה הרלוונטית עבד סמניה בבית חולים רמב"ם, שם פגש את ביטון לראשונה ובין השניים נרקמו יחסי ידידות. ביטון הציג עצמו כעובד בנמל חיפה ובעל קשרים טובים במקום עבודתו היכול לסייע לסמניה לזכות במכרז למכירת כלי רכב יוקרתיים שנתפסו מסיבות שונות, ולרכשם במחיר הזדמנותי. במהלך היכרותם ביקר ביטון פעמים אחדות בביתו של סמניה.

            במהלך שנת 2006 גילה סמניה התעניינות ברכישת כלי רכב. או אז הציע לו ביטון להשתתף במכרז לרכישת שני כלי רכב יוקרתיים משנת ייצור 2004, האחד מדגם מרצדס 500 והשני מדגם ב.מ.וו 5X , תמורת 240,000 ש"ח (מחיר הנמוך משמעותית משוויים האמיתי). סמניה קיבל את הצעתו וביום 30.10.06 הגיע לנמל חיפה יחד עם רעייתו ובתו הפעוטה, פגש את ביטון ומסר לו 24,000 ש"ח, שהיוו 10% מהתמורה העתידית, ושלפי מה שנאמר לו היה תנאי להשתתפות במכרז.

4.         ביום 3.11.06 יצר קשר טלפוני עם סמניה אדם שהציג עצמו כעובד נמל חיפה, ועל פי הרושם שיצר היה ממונה על ביטון, הודיע לו כי זכה במכרז וכי עליו להגיע לנמל ולמסור את יתרת התמורה בסך 213,000 ש"ח,  במזומן.

5.         באותו יום הגיעו סמניה, רעייתו וגיסו (אח רעייתו) לשער נמל חיפה, שם פגשו בביטון. לפי דרישתו, נכנסו ביטון ורעיית סמניה לתחום הנמל, האחרונה מסרה לו סך של 213,000 ש"ח במזומן, חזרה לפי הנחיות ביטון לשער והצטרפה לסמניה ואחיה, על מנת להמתין לקבלת כלי הרכב בתום תהליך השחרור שביטון אמור היה לדאוג לו.

            משהתמהמה ביטון ניסה סמניה ליצור קשר טלפוני עמו. כעבור מספר נסיונות עלה בידו לשוחח עמו, ביטון מסר לו כי התעוררו בעיות בעטיין נבצר ממנו לשחרר את כלי הרכב באותו יום וביקש ממנו להגיע ביום ראשון הקרוב כדי לקבלם.

6.         השלושה עזבו את המקום ומשחזרו במועד הנקוב לא מצאו את ביטון וממילא לא קבלו את כלי הרכב. לבסוף עלה בידי סמניה לשוחח עם ביטון ברם הלה ניסה להתחמק ממנו עד אשר הודה כי המכרז ועסקת הרכישה לא היו אמיתיים והתחייב להשיב לו את כספו.

7.         בהמשך חתם ביטון על מסמך בו הודה בחוב בסך 224,000 ש"ח. כמו-כן, הודה ביטון בשיחות טלפון, שהוקלטו, כי עליו להשיב לסמניה את אשר קיבל. בפועל השיב לו 60,000 ש"ח  בשני שיעורים (25,000 ש"ח  ו- 35,000 ש"ח) וחרף התחייבותו, לא החזיר את היתרה.

8.         להשלמת התמונה ייאמר, כי על פי הנטען, מקור כספים שנמסרו לביטון בהלוואה שקיבל סמניה מחותנתו. משלא קיבל את כלי הרכב וגם לא הוחזרו לו הכספים נאלץ ליטול הלוואה בנקאית, אותה עדיין מחזיר.

9.         בכתב התביעה נתבע סך של 226,000 ש"ח, שלפי הנטען מהווה הסך של 240,000 ש"ח בניכוי 60,000 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית עד ליום הגשת כתב התביעה.

הגנת ביטון

10.        בבקשה למתן רשות להתגונן לא הכחיש ביטון כי הכיר את סמניה וגם הודה שמקום עבודתו בנמל חיפה ברם הכחיש כי קיבל ממנו כספים. לגרסת ביטון, סמניה פנה אליו והציע לו להשתתף ב"קומבינה" לפיה יציג ביטון את עצמו כמי שמעונין למכור את כלי הרכב (מרצדס וב.מ.וו) במחיר הזדמנותי וכך יעלה בידיו (של סמניה) לשכנע את בני משפחתו, בעיקר את חותנתו, לעזור לו כספית. עם קבלת הכספים יתחלקו השניים ב"שלל".

11.        במהלך הדיון בבקשה למתן רשות להתגונן טען ביטון כי בשום שלב לא הודה כי חב כספים לסמניה. לאחר שהושמעה לו קלטת שיחותיו עם סמניה טען כי הקול הבוקע אינו שלו. לעניין המסמך ובו הודאה בקיומו של חוב טען כי אינו חתום עליו.

            ביטון קיבל רשות להתגונן על סמך טענות אלו ותצהירו הפך לכתב הגנה.

הדיון בבית המשפט

12.        בישיבת קדם-משפט התברר כי סמניה הגיש נגד ביטון תלונה במשטרה ונפתח נגדו חקירה שטרם הסתיימה. היות שלתוצאות הליך פלילי נפקות בהליך האזרחי נדחה הדיון על מנת להמתין להתפתחויות החקירה. משסיום החקירה לא נראה באופק קיבל סמניה ארכה, לבקשתו, להגשת חוות דעת של מומחים לכתב יד ולזיהוי קול.